כשהייתי ילד היה לי חלום. אולי בהשראת סרטי "שכחו אותי בבית", הייתי אוהב לדמיין איך באישון לילה דמות לבושת שחורים נכנסת לבית שלנו במטרה לשדוד את הכספת מחדר ההורים ולברוח דרך החלון במרפסת עם השלל. אבל אז אני מתכנן לשודד מארב, מכניע אותו באמצעות מכה ישירה וקושר אותו בחבל הקפיצה של אחותי אל הכיסא בסלון.
בדמיוני קושרים לי כולם כתרים ואני הופך לגיבור לאומי כשמתברר שהברנש אותו לכדתי הוא שודד מקצועי שמפיל את חיתתו על תושבי מדינת ישראל והוא מבוקש כבר מספר חודשים.
עם השנים, אני מעדיף להתעסק עם פורצים מסוג אחר והופך לאיש סייבר בחברת הייטק גדולה.
לילה אחד, כשאני ישן לי בשלווה בבית השקט שלי בחשמונאים, הדמות לבושת השחורים מחלומות הילדות מתערבבת לי עם חלומות ההווה. אני מתעורר והחלום לא נעלם. אני פוקח חצי עין כדי שהברנש לא יזהה שאני ער ומרגיש איך הגבורה מחלומות הילדות נעלמת ובמקומה אני הופך לגוש ג'לי רועד וחרד. איפה חבל הקפיצה של אחותי? אני מספק להרהר בעוגמה כשחושך נופל עליי ואני צולל לשינה עמוקה מאוד בעזרת תרסיס כימי מתאים בו משתמש הפורץ כדי להרדים אותי היטב.
לקראת ערב, אחרי 15 שעות שינה עמוקה, אני קם כדי לגלות שהמחשב האישי שלי נעלם. אני נזכר במאורעות הלילה ומבין שחלומות לפעמים מתגשמים, אם כי בצורה אחרת מזו שרצינו.
לבוש השחורים פרץ בקלות את מנעול הבית, נכנס לחדר העבודה ושדד אותי לאור מנורת הלילה.
אני מודה על כך שהשכלתי לאבטח ולהצפין את המידע היטב גם במחשב הפרטי וכן על שגיביתי את כל התוכן במשרד בעבודה.
בשלב הבא אני מזעיק את מאיר המנעולן שעשה עבודה מצוינת במשרד בעבודה ומבקש ממנו להתקין לי נעילה ברמת אבטחה גבוהה ביותר בדלת הבית ובדלת חדר העבודה.
רק לאחר שאני מנסה בעצמי את מנגנון המנעול, אני מרשה לעצמי לנשום כשאני יודע שהסיכויים שמקרה כזה יחזור שוב, שואפים לאפס.
מאיר המנעולן המהיר מתקין צילינדר חדש בדלת הכניסה לבית
