היי, אני טל, בת 37 מבית שמש. אף פעם לא חשבתי שאני אעמוד במרכזה של דרמה ואשמש בתפקיד הראשי, אבל החיים מזמנים לנו גם סיטואציות פחות אפשריות.
מכירים את אלו שהתיק שלהם נראה כמו סופת הוריקן והם תמיד עסוקים בלחפש חפץ שלהם שבלעה אותו האדמה? נעים להכיר, זו אני, בלגניסטית כרונית.
באותו בוקר אומלל, בעלי יצא לפניי מהבית, נועל את הדלת היטב כשהוא לא חושב לרגע שאשתו השלימזלית איבדה בפעם המאה ואחת את המפתח ששוכפל בפעם המאה ושתיים.
באותו יום חופשי שתכננתי לבלות יחד עם חברות בבית קפה, התעוררתי לריח כבד. בנעל בית אחת (את השניה לא מצאתי, כמובן), גיששתי את דרכי עד לפתח החדר, מגלה לחרדתי שהבית המתוק והמבולגן שלי הופך למאכולת אש ועשן. "שריפה!" צעקתי, רצה לדלת רק כדי להבחין שאני נעולה על מסגר ובריח בתוך בית שקצר חשמלי גרם לו להתחיל להתלקח.
לגודל מזלי, הטלפון הנייד היה איתי, הזעקתי את מכבי אש בתחינה שיגיעו מה יותר מהר תוך כדי שאני עומדת בחלון חדר השינה ושואפת אוויר צח לתוך ראותיי המכווצות.
נצח עבר ומכבי האש עוד לא הגיעו, הרגשתי שעוד רגע אני משתגעת והמחשבות שלי עשויות מג'לי נמס ולא מובילות לשום פתרון נראה באופק. למזלי הטוב, בעלי השכלתן הזמין מנעולן זריז מבית שמש מיד כשהודעתי לו על המקרה. מאיר המנעולן המהיר, כמו שהוא קורא לעצמו, קלט את הדחיפות והיה הראשון להגיע לזירה.
מאיר המנעולן פורץ את דלת הכניסה לבית בשיא המהירות
אין לי מושג איך הוא חולל את הנס הזה, אבל תוך כמה דקות הייתי בחוץ, בוכה עד כלות נשמתי את כל המתח והבעתה שנאצרו בי ב-20 דקות האחרונות.
מאיר דרייר הגיב במהירות שיא, טיפל בצילינדר במקצועיות ופרץ את הבית כשהוא פועל בזהירות, באחריות ובתושיה.
בעלי ואני מודעים לכך שמאיר היה שותף בהצלת חיי ובלעדיו, ייתכן ונזקי השריפה ההיא לא היו מסתכמים בתביעה לחברת הביטוח.